בין שאיפה לשלמות ורגשות אשמה - להורים "מספיק טובים".

ממחר הכל יהיה אחרת….

החג בפתח, הילדים בחופש, והימים האלו מלאים עומס. הקשב מפוצל, והציפיות מגדילות את הלחץ. זה הזמן שבו רגשות אשמה, תסכול והבטחות גדולות למחר עלולים להרים את הראש. הבטחות שמגיעות- כי נבהלנו מהפער, בין המצוי לרצוי. נבהלנו כי פגשנו את החלקים החסרים שבנו. את חוסר השלמות, את מה שהבטחנו לעצמנו שלעולם לא נהיה… 

אבל בתוך בתוך הרגעים האלה ממש. מסתתרת הזדמנות לשינוי. הזדמנות להתחיל בנשימה עמוקה, לקבל את עצמנו כפי שאנחנו , בחמלה. לפעמים גם לבקש סליחה.  

• במקום להבטיח הבטחות גדולות - ממחר… לקבל את עצמנו כבר היום.

• לשאול את עצמנו מה היינו צריכים בזמן הזה כדי להצליח להיות טובים יותר?

• ככל הנראה זה יחזור לגבולות שלנו שפרצנו ומתחנו, ובדרך קצת איבדנו את עצמנו. 

• ללמוד שלפעמים זה ממש גדול - רק לעצור ולהתרחק מהסיטואציה. להסדיר נשימה. 

• ועל הדרך, ללמד את הילדים שלנו שיעור גדול. 

• ללמד אותם שהמציאות לא מושלמת, ושגם הם לא צריכים להיות מושלמים. 

• ללמד אותם לנשום, לקבל את עצמם, ולבקש סליחה כשצריך.

•  אז במקום להבטיח "ממחר", אפשר להתחיל כבר היום. 

אז איך להכניס יותר רוגע ואיזון לימים האלו?

💛 1. לקבל את המציאות החסרה

 במקום לרוץ אחרי המושלם, נוכל למצוא את המספיק טוב. 

📌 זהו והגדירו לעצמכם מה ממש חשוב לכם שיהיה ועל מה אפשר להתגמש כרגע.

 📌 זכרו שגם אתם אנושיים, וההורות שלנו לא צריכה להיות נטולת טעויות –אלא מלאה באהבה, גבולות ולמידה.

🌿 2. במקום הבטחות גדולות – לבחור רגע אחד קטן של חיבור

במקום להבטיח "ממחר הכל יהיה אחרת", אפשר לעצור היום ולשאול: "איזה רגע קטן של חיבור אני יכולה לתת היום?"

💡 זה יכול להיות חיבוק אמיתי של כמה שניות, כזה שנותן ביטחון.

💡 מבט בעיניים כשהם מספרים לנו משהו, בלי למהר לתשובה.

💡 לשבת רגע על הרצפה, לשחק, להצטרף לעולם שלהם, גם אם רק לכמה דקות.

👫 3. הילדים לא צריכים אותנו מושלמים – הם צריכים אותנו אמיתיים

הם לא צריכים בית נוצץ או רשימת משימות שמבוצעות כמו שצריך. הם צריכים לדעת שאנחנו רואים אותם.

📌 שגם כשאנחנו עייפים – אנחנו עדיין שם עבורם.

📌 שגם אם כעסנו – אנחנו יודעים לתקן ולחבק.

📌 שגם אנחנו לפעמים מתבלבלים, וזה בסדר.

☕ 4. חמלה עצמית – כי גם אנחנו בני אדם

לפני שאנחנו הורים, אנחנו גם אנשים. וזה אומר שיש לנו ימים טובים יותר ופחות. 

שאנחנו מתעייפים. שגם אנחנו צריכים חיבוק, רגע של שקט, מישהו שיראה אותנו. 

אז אולי אפשר גם לעצמנו לתת מקום?

📌 רגע אחד של קפה בלי למהר.

📌 נשימה עמוקה לפני שעונים בכעס.

📌 משפט טוב לעצמנו, במקום עוד ביקורת פנימית.

כי בסוף, מה שהילדים שלנו באמת צריכים – זה הורים שמסכימים להיות אנושיים. שמסכימים להיות לא מושלמים, אבל מלאים באהבה. אז עם הקפה של הבוקר, קחו נשימה עמוקה, ובחרו לכם את הצעד הקטן להיום. צעד קטן, שמגיע עם אהבה גדולה.